שם משתמש
סיסמא
עו"ד גיא שמואלי
כתבות נוספות בתחום
 
לוח אירועים
האם עירייה אחראית לילדים שנפלו מציליה בגן שעשועים?
בית המשפט דחה תביעה נגד עיריית נתיבות וקבע כי הציליה אינה חלק ממתקני השעשועים והילדים אינם אמורים לטפס עליה ולשחק עליה
שני קטינים בני עשר עלו לציליה בגן משחקים על מנת להוריד כדור שנלכד. לאחר עלייתם, ככל הנראה עקב כובד משקלם, נקרעה הציליה ושניהם נפלו לקרקע. האם הרשות המקומית אחראית לפצות אותם? סוגיה זו עמדה בפני בית המשפט באשקלון.
 
האם כלל 'הדבר מעיד על עצמו' חל במקרה של פגיעת רכב בהצפה?
24/12/2020
בית המשפט קבע כי העירייה לא הרימה את הנטל להוכיח כי תשתית הניקוז במקום בו אירעה הצפה שגרמה לנזקים לרכב המבוטח היתה ראויה
אחד הילדים פונה באמצעות אמבולנס לבית חולים ואושפז ליומיים עם פגיעות אורתופדיות ואילו השני פונה על ידי אביו לבית החולים ושם טופל עם חשש לשבר ברגלו. התובעים לא הגישו חוות דעת מומחים רפואיים אולם במסגרת תביעה שהגישו במסגרת פוליסת תאונות אישיות לתלמידים נקבע כי לא נותרה להם נכות. 

התובעים טענו כי טיפוס של ילדים קטנים על גג או סככה בגן שעשועים הוא דבר שכיח ואינו בבחינת סיכון רגיל שהילדים לוקחים על עצמם בעת שימוש במתקן, אלא מדובר בסיכון בלתי סביר אשר מצופה מהעירייה כי תדאג למנוע אותו באמצעים שונים העומדים לרשותה. 

העיריה דחתה את הטענה בדבר רשלנות או הפרת חובה חקוקה וטענה כי התובעים טיפסו על ציליה הקיימת כמעט בכל גן המשחקים ומצויה בגובה רב באופן שלא ניתן לצפות שמישהו יטפס עליה. עוד טענו כי התובעים שהו ללא השגחת מבוגר והאחריות מוטלת על הוריהם, שלא השגיחו ולא פיקחו עליהם. 

השופטת סבין כהן מבית משפט השלום באשקלון קבעה כי עובדות המקרה הרלוונטיות לברור התביעה אינן שנויות במחלוקת – התובעים עלו על הציליה, הציליה נקרעה והילדים נפלו. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לסוגיית אחריותה של העיריה לנקוט אמצעי בטיחות שיש בהם כדי לדאוג לכך שילדים לא יפלו מציליות עליהן הם מטפסים. 

לשם חיוב בעוולת רשלנות יש צורך בהוכחת חובת זהירות מושגית וקונקרטית, הפרת אותה חובת זהירות, גרימת נזק וכן קשר סיבתי בין הפרת החובה לבין הנזק שנגרם. בית המשפט קבע כי חובת זהירות מושגית של עיריה כלפי תושביה ובאי העיר ביחס לתחזוקת גני שעשועים אינה שנויה במחלוקת. 

ביחס לחובת הזהירות הקונקרטית, מציין בית המשפט, כי עולה שאלה האם חלה חובת זהירות קונקרטית על העיריה, באופן שבו עליה למנוע, בין אמצעי הזהירות שהיא נוקטת, גם אמצעי זהירות שיש בהם כדי למנוע טיפוס ילדים על הציליה, כאשר מובן, בבחינת חובת הזהירות המושגית כי על העיריה להתקין בגן ציליה תקינה. 

בית המשפט קובע בפסק הדין כי ביחס לציליה, אין מדובר במתקן שעשועים, שחלים עליו תקני מתקני השעשועים. "מדובר בציליה, שמטרתה להגן על באי הגן (ועל המתקנים) מפני השמש, בעת שהם משחקים בגן השעשועים. הילדים אינם אמורים לבוא במגע עם הציליה ובוודאי אינם אמורים לשחק בה, אין דומה הציליה המותקנת מעל לראשם של הילדים, למשטח עליו הם דורכים". לפיכך קבע בית המשפט כי אין להחיל על הציליה את התקנים וההוראות החלים על מתקני שעשועים. 

עוד קבע בית המשפט כי העיריה צריכה לדאוג לאחזקת הציליות שבתחומה, עליה לדאוג כי הן בעלות תו תקן ועליה לדאוג להחלפתן שעה שיש בהן פגם שעלול לסכן. אולם בחינת הציליה אינה צריכה להיות באותו סטנדרט כפי שנבדקים מתקני השעשועים. "הציליה אינה חלק ממתקני השעשועים והילדים אינם אמורים לטפס עליה ולשחק עליה". 

"ילד בן 10, או אף ילד בגיל צעיר יותר, אמור להבין, כי טיפוס על גבי עמוד בגובה רב הוא מסוכן ועמידה על גבי בד, שאף מחורר בחלק ממנו, בגובה כה רב, היא מסוכנת", קובע בית המשפט. "מדובר בעניין מובן מאליו, שילד בן 10 אמור להתחנך על מנת לדעת אותו ומצופה מהוריו של ילד בגיל כזה, כי יעמידו אותו בפני סכנה של טיפוס לגובה. בחיי היומיום נתקלים הילדים בעמודים מעמודים שונים. עמודי תאורה למשל, הם גם עמודים בגובה רב, ילד אמור לדעת, כי אסור לו לטפס על עמודי תאורה. ילד גם יודע, כי הליכה על מעקב בגובה רב היא מסוכנת ולכן, גם אם יעלה על גג או מרפסת, עליו לדעת, כי הליכה על גבי מעקה הגג היא אסורה". 

בית המשפט קובע: "במבחן הציפיות, ככל שהדבר נוגע לציליה, איני סבור, כי ניתן לצפות מהעיריה את טיפוסם של הילדים על הציליה. מדובר במתקן מסוכן מטבעו, המתקן אינו נגיש ועל מנת להגיע אל הבד על הילדים לטפס לגובה של ששה מטרים. דומה כי גם הילדים הבינו היטב כי במעשיהם יש משום סכנה". 

בית המשפט ציין כי במידה והיה מוכחת עמדת התובעים כי משחק וקפיצה על גבי הציליה הם תופעה רחבה, היה מקום לשקול האם העיריה בחנה את הסוגיה ושקלה אמצעי בטיחות נוספים. טענה זו לא הוכחה, לפחות לא לעניין היקף מימדיה. "כאשר מדובר בגן משחקים, שילדים בוחרים לעלות בו על מה שאינו מוגדר כמתקן ומה שהוא מסוכן מטבעו, הרי שהעיריה, בהיעדר מודעות לתופעה, אינה חבה בחובת זהירות". 

לסיכום מציין בית המשפט: "בשלב זה, המדיניות המשפטית, נוכח טיבו של המפגע הנטע, הינה שלא להטיל על הרשות חבות, כאשר לא כל אפשרות רחוקה לסיכון צריכה להטיל חבות. אלא, שאם יסתבר, כי מדובר באפשרות קרובה יותר, הרי שייתכן שהמדיניות תשתנה ויהיה מקום להטיל חבות. מכל מקום, מצופה מהעיריה, נוכח טענות התובעים לריבוי משחקים על ציליות, לבחון את הסוגיה ובמידת הצורך לנקוט באמצעי זהירות נדרשים, על מנת לצמצם או למזער את הסיכון".

לאור זאת, בית המשפט דחה את תביעת הילדים, אולם נוכח גילם הצעיר ופגיעתם הקשה, לא עשה צו בדבר הוצאות. 

ת"א 66226-07-18 פלוני ואח' נ' עיריית נתיבות. ניתן ב-6.12.2020

* הכותב הינו שותף במשרד עורכי הדין שמואלי שמשון RGS
 
הוסף כתבה למזוודה אישית
הוסף למזוודה אישית


גולש יקר,

תכני האתר ומוצרי עדיף מיועדים למנויים בלבד.

מנויי עדיף נהנים מחבילת ערך מושלמת: יותר מידע חדשותי, יותר ידע ויותר שירותים חדשים וייחודיים.

באפשרותך לצפות בתכני האתר באופן מיידי על ידי רישום קצר לקבלת מנוי היכרות ללא כל התחייבות.
הרשמה
שם פרטי:
שם משפחה:
שם חברה:
טלפון:
תפקיד:
אימייל:
סיסמא:
אישור סיסמא:
הנני מאשר את
 תנאי השימוש
באתר
אבקש לקבל עדכונים, חדשות ומידע שיווקי
הרשם וגלוש
כניסת מנוים
מייל:
סיסמא:
 
כניסה
 
הוסף תגובה לכתבה זו
כינוי:
אימייל:
כותרת:
תוכן:
אין לכתוב הודעה המפרה את  תנאי השימוש של Anet לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב
עדיין אין תגובות לכתבה זו.
 
עקבו אחרינו
כל הזכויות שמורות לאתר ANET.co.il 2011
המסלקה הפנסיונית